"הראש והזנב שלי" – כתבה חגיגית לכבוד ראש השנה תש"פ

סיום תקופה הוא תמיד זמן טוב להסתכל אחורה ולסכם מה היה. לכן, רגע לפני שהשנה העברית החדשה תש"פ נכנסת לתמונה, ביקשנו לסכם מעט את השנה העברית החולפת. ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר פשוט לשאול את חברות ההייטק שאנחנו עובדים מולם.

ביקשנו מכמה נשות גיוס נבחרות לציין את רגעי "הראש" ו"הזנב" שלהם מהשנה החולפת בתחום הגיוס וההשמה להייטק. מגמות כבדות משקל, נתונים וגרפיים לא תראו כאן, אבל היכרות עם עולמן של העוסקות בגיוס והבנה לעומק של עבודתן בהחלט כן.

1. אתי צבי, מנהלת גיוס Ceragon

הראש שלי – המועמד "שעשה לנו את זה"

לפני כחודש ראיינתי מועמד שלגמרי "עשה את זה" לכל צוות המראיינים. הסוד שלו היה התלהבות. על אף שלא ענה על כל דרישות הניסיון, לכולנו הייתה התחושה שהוא "האחד". למה? כי הוא היה מלא התלהבות ומרץ, סיפר על ניסיונו עם עיניים בורקות שהבהירו עד כמה נהנה מהעשייה. בנוסף, הוא לא שכח לציין עד כמה כל הזדמנות להתפתח/ללמוד/לעשות משהו חדש הייתה משמעותית מבחינתו, והכי חשוב – העביר היטב את התחושה שכל מילה נוספת מגבירה את "הדגדוג" בידיו, את רצונו כבר עכשיו להתחיל לעבוד. זה היה מדבק וממגנט. כל שרצינו היה להכניס אותו כבר עכשיו למעבדה... התלהבות אמיתית ונכונות ללמוד הם שניים מהסודות לעבור ראיון בהצלחה.

הזנב שלי – כשהמועמדים מרגישים בעלי הבית

בימים אלה של "שוק מועמדים", כאשר היצע המשרות גדול משמעותית ממחפשי העבודה ו"טאלנטים" מוצאים עבודה עוד לפני שיוצאים לשוק, אנחנו נתקלים בתופעה מאתגרת, שלעיתים משאירה אותנו ללא מילים: מועמדים המגיעים לראיון עבודה בגישה של: "ישחקו הנערים לפני". במילים אחרות – הם באים להתרשם ועל הארגון מוטל לשכנע, להקסים ולהתאים את המשרה/השכר/התנאים לדרישות שלהם. כבר לא מדובר רק על שכר (מופרז) אלא גם על מבנה המשרה והסמכויות הנלוות לה. התחושה היא שהמועמד צייר לעצמו את משרת חלומותיו, ועכשיו צריך לבנות לו משרה תואמת, או לחילופין לשכנע למה המשרה כפי שהיא - מתאימה לו ולצרכיו. הגישה הזו מתבטאת באדישות וחוסר מאמץ מוחלט מבחינת המועמד בעת הריאיון. כמעט כאילו היה משקיע בחברה ולא מועמד לעבודה. שהרי, יש עוד הרבה משרות בים...

2. עילית מורג, מנהלת משאבי אנוש Siemens

הראש שלי – גיוון תעסוקתי

אנחנו מדברים הרבה על גיוון והכלה (Diversity and Inclusion) והחלטתי שפה, בחברה שרכשנו, חייבים לגוון קצת. הרוב המכריע של עובדי החברה הירושלמית הינם גברים, כמעט כולם יוצאי רוסיה ואוקראינה, מבוגרים יותר מאשר ההייטקיסט הממוצע בתל אביב, ועובדים שנים יחד. מצד אחד, זה יוצר תחושה נעימה של חברותא אך מצד שני, היה ברור שגיוון והטרוגניות בצוות יתרמו לחדשנות, יצירתיות ויגדילו את היתרון התחרותי של החברה.

המשרה הראשונה שפתחנו הייתה של מהנדס/ת תוכנה. אחת הפונות הייתה בחורה חרדית, בוגרת מכון טל, בת 22 , נשואה עם תינוק, עם ניסיון של שנה בעבודה בחברה גדולה בתל אביב. לאחר הראיון המקצועי בירושלים, אותו עברה בהצלחה יתרה, קבענו להיפגש במשרד באיירפורט סיטי. היה זה יום גשום וסוער במיוחד, מלווה בהצפות. המועמדת התייצבה בזמן, רטובה כולה, וכששאלתי איך הגיעה, היא ציינה שהיא באה ברכבת עד נתב"ג ומשם באוטובוס, ועוד מרחק מה של הליכה ברגל. הראיון עבר בהצלחה. מדובר בבחורה מבריקה ונעימה, שהתמקדה לכל אורך הראיון בעיקר והתעלמה מהטפל, סיפרה על הלימודים שלה, על העבודה והתעניינה במוצר ובתהליכי הפיתוח שלנו. הרגשתי שהיא יכולה להשתלב מצוין בצוות והערכתי את החריצות שלה, את העובדה שהגיעה בזמן וביצעה את הראיון בצורה מוצלחת, למרות הקשיים האובייקטיביים בהגעה בשל הסערה, שהתגברה בינתיים.

קיבלנו אותה לעבודה, וכיום, כעשרה חודשים אחרי אותה פגישה, היא עובדת מצטיינת בצוות, אהודה על כולם, ונהנית מאד מהעבודה. בכך שגייסנו אותה, פתחנו פתח לעוד גיוסים מעניינים ושונים המעשירים את הצוות חברתית ומקצועית.

הזנב שלי – המועמדת שעשתה אצלנו "שופינג"

מכירים את המועמדים שבאים לעשות "שופינג"? הזנב שלי הוא תהליך שעשינו עם מועמדת שלא רצתה כלל להצטרף לחברה, אלא באה כדי לבדוק מה אנחנו מציעים.

התחושה שהיא לא באמת מתעניינת בצוות או במוצר התעוררה אצלי בפגישה הראשונה שלנו, לאחר שעברה בהצלחה שני ראיונות מקצועיים, כולל אחד בטלפון עם המנהל בארצות הברית. היא הייתה להוטה לקבל את הצעת השכר, ולמרות שהוסבר לה שיש עוד תהליך של שיחות ממליצים, היא דחפה מאד לקבלת את ההצעה. לאחר יומיים, חמש דקות אחרי שקיבלה את ההצעה, הודתה לנו ואמרה שהחליטה ללכת למקום אחר. תחושת הפספוס הייתה בעיקר אצל המנהלים שהשקיעו זמן בראיונות המקצועיים. אני הרגשתי בעיקר הקלה

3. מנהלת גיוס אשר בחרה להישאר בעילום שם

הראש שלי – הזדמנות שנייה מוצלחת

לפני כשנתיים היה לנו מועמד שהגיש מועמדות למשרה אצלנו. לאחר מבחנים וראיונות הוא התקבל לעבודה אך לבסוף החליט להתקדם בחברה אחרת. השנה קיבלנו את קורות החיים שלו שוב ובתהליך בזק הוא חתם אצלנו בחברה יום אחרי הריאיון. מה שנקרא כל דבר בזמנו ותמיד כדאי לתת הזדמנות שניה.

הזנב שלי – המועמד שביטל ברגע האחרון

היה לנו מועמד שהתקבל לחברה לאחר שעבר את כל תהליכי המיון. הוא ביקש להתחיל לעבוד ביום שני מכיוון שיום ראשון תכנן חופש. ביום ראשון בערב הוא התקשר אלינו והודיע לנו שקיבל תנאים טובים יותר בחברה אחרת (למרות שגם אצלנו קיבל את מה שביקש) וביטל מולנו את הגעתו לחברה. לאחר האכזבה מהביטול ברגע האחרון הבנו שכנראה אותו מועמד לא מתאים לנו וטוב שגילינו זאת כבר בשלב מוקדם זה.

4. אילנה אחימאיר, מנכ"לית Jobinfo

הראש שלי – הכשרת עובדים לתחום הגיוס בהייטק

אחת הסוגיות שחברת השמה מתמודדת איתה היא הכשרת עובדים חדשים למלאכת הגיוס, בעת הגעתם היישר עם סיום התואר האקדמי וללא ידע מקדים הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום הגיוס. כמי שנמצאת בתחום מעל עשור, אני מחפשת דרכים להשתפר ולשפר את היכולת שלנו בתחום. ואכן, כל פעם אני מתפעלת מחדש מהיכולות שמפגינות ראשי הצוותים שלנו בהכשרת עובדים חדשים אלו – לקלוט את כל החומר בתחומים הטכנולוגיים המגוונים, כמו גם את רזי התאמת המועמדים ללקוחות, וכל זאת במינימום זמן. אני מורידה את הכובע בפני העושות במלאכה.

הזנב שלי – הלקוח שטרם הפך לשותף

כל מי שעוסק בתחום הגיוס יודע שנדבך חשוב הוא בניית מערכת יחסים הרמונית עם הלקוחות. אנחנו משקיעים בכך מאמצים מרובים, ונהנים מאוד כאשר נבנית לה עוד מערכת יחסים שכזו, הזנב שלי השנה הוא אי .win-win שכוללת אמון והערכה הדדיים ומביאה את שני הצדדים למצב של הצלחתנו מול אותם לקוחות שעל אף מאמצינו טרם ביססנו איתם מערכת יחסים איתנה שמובילה להצלחות משותפות. אני מקווה ששנת תש"פ תהיה שנה של שת"פ - שיתוף פעולה הדוק בינינו ובין לקוחותינו. אנו מתחייבים להמשיך ולהשקיע בכך על מנת שהנושא הזה יהפוך ל"ראש" של שנת תש"פ.